אנברל היא תרופה שניתנת במרשם רופא בלבד מאז שנת 2000. לחולים בדלקת מפרקים ראומטית, לחולים בדלקת מפרקים אידיופטית של הילדות, לחולים בדלקת מפרקים פסוריאטית חריפה וכן לחולי פסוריאזיס. עם זאת, התרופה לא ניתנת לכל חולה במחלות אלו באשר הוא שכן ההתוויות הרפואיות שלה כוללות אך ורק מצבים מסוימים.

כך למשל לצורך העניין היא תינתן רק לחולים בדלקת מפרקים ראומטית שבה מתקיימים לפחות שלושה מהתנאים הבאים: מחלה שמערבת ארבעה מפרקים ומעלה, התרחשה פגיעה תפקודית, ערכי CRP או מדדי שקיעת דם חריגים, התרחשו שינויים במפרקים שאופייניים לדלקת מפרקים ראומטית. בנוסף לכך עליהם לסבול ממחלה שלא הגיבה במידה מספקת לתרופות ממשפחת ה- DMARDs.

מה הוא אופן מתן התרופה?

אנברל ניתנת בזריקה תת עורית במינון קבוע של חמישים מיליגרם ללא תלות במשקל החולה. ההשפעה שלה ניכרת רק שבועיים עד שלושה שבועות מיום ההזרקה, שלושה חודשים מיום ההזרקה פעילותה מתחזקת מאוד ופעולתה מגיעה לשיאה רק חצי שנה מיום ההזרקה.

האפקט המקסימאלי שלה מושג במידה והטיפול בה מקביל לטיפול בתרופה שנקראת מתוטראקסט. את התרופה מזריקים החולים לעצמם לאחר הדרכה חד פעמית שניתנת על ידי אחות מוסמכת.

מהן תופעות הלוואי של השימוש בתרופה?

ישנן מגוון של תופעות לוואי ידועות לשימוש בתרופה להלן:

• תגובה אלרגית להזרקה שבאה לידי ביטוי בהתנפחות של הפנים, הלשון או השפתיים, פריחה עורית, חרלת או גירוד בעור.
• צמרמורת, חום או כל תסמין אחר של הדבקה בזיהום.
• נימול או חוסר תחושה ברגליים או באיברים אחרים בגוף.
• קשיים בנשימה או קוצר נשימה.
• פצע לא שגרתי או דימום.
• נפיחות לא שגרתית ברגליים.
• עייפות או חולשה יוצאות דופן.
• כאבי ראש.
• בחילות או הקאות (במקרים מסוימים יופיעו במקביל).
• סחרחורת.

היתרונות של אנברל על פני תרופות אחרות

היתרון המרכזי של התרופה בא לידי ביטוי בכך שהחולים לא מתרגלים אליה וזאת בניגוד לתרופות אחרות מסוגה. כמו כן, ההשפעה שלה קבועה ותופעות הלוואי שלה קלות ואינן שכיחות יחסית לתרופות אחרות מהסוג הביולוגי.

למעשה אנברל נחשבת למהפכה של ממש בתחום הטיפול בדלקות מפרקים ובכוחה להביא לשינוי מרחיק לכת במהלך של המחלה. התרופה מביאה להקלה ניכרת במידת הכאבים הנלווים לדלקת, בולמת באופן יעיל את התהליך הדלקתי ובכך מונעת את הנזק הצפוי למפרקים.

מהו מנגנון הפעולה של התרופה?

בתהליך הדלקתי לוקחים חלק חומרים רבים כשאחד המרכזיים ביניהם הוא ציטוקין שנקרא TNF alpha. הציטוקינים הם חלבונים שמסייעים לתקשורת בין התאים ברקמות הגוף השונות לבין התאים של מערכת החיסון.

TNF alpha מופרש ביתר במצבי דלקת וכאשר הוא מתחבר לקולטן המתאים לו שנמצא על גבי הממברנה של התא, הוא גורם לכך שהתהליך הדלקתי יואץ ויוגבר.

המרכיב הפעיל באנברל הוא למעשה קולטן ל- TNF alpha שנקשר לציטוקין בזרם הדם ומונע ממנו להיקשר לקולטנים הממתינים לו בתאים. על ידי כך הציטוקין למעשה מנוטרל ולא גורם להחמרה של הדלקת.

באילו מצבים אין להשתמש בתרופה?

לפני שמשתמשים בתרופה חשוב מאוד ליידע את הרופא המטפל על המצבים הבאים במידה ומתקיימים:

• החולה או אחד מילדיו חולה בדלקת של כלי הדם מסוג וגנר.
• החולה או אחד מילדיו צפוי לקבל חיסון כלשהו בדגש על חיסון נגד פוליו שניתן דרך הפה.
• החולה סובל משחפת, בא במגע עם אדם שחולה בשחפת או שאחד מילדיו חולה בשחפת.
• החולה או אחד מילדיו סובל מזיהום לרבות זיהום שנמשך כבר זמן רב כמו כיב ברגל.
• החולה סובל מטרשת נפוצה.
• החולה סובל מהיסטוריה של זיהומים כרוניים חוזרים ונשנים.
• החולה סובל מהפטיטיס C.
• החולה סובל מאי ספיקת לב גדשתית.
• החולה סובל מסוכרת.
• החולה סובל מדלקת בעצב הראייה.