דלקת מפרקים אידיופטית שנקראת בשפה המקצועית דלקת מפרקים כרונית אידיופטית של גיל הילדות או הנעורים (juvenile idiopathic arthritis) היא מחלה שפוגעת במפרק אחד או במספר מפרקים בקרב ילדים לפני גיל שש עשרה שנה.

מאחר ומדובר על ילדים שנמצאים בשלב הגדילה, ישנה חשיבות עליונה לזהות ולאבחן את המחלה בשלב כמה שיותר מוקדם על מנת למנוע את ההרס של המפרקים ושל העצמות ועל מנת לשמור ככל האפשר על התפקוד ההתפתחותי והחברתי התקין בשנים קריטיות אלה.

המחלה פוגעת באחד מתוך אלף ילדים במדינת ישראל בדרגות חומרה ובצורות שונות, קיימת בכל אחת מהעדות בארץ ושכיחה יותר בקרב בנות.

מה הם הגורמים למחלה?

דלקת מפרקים אידיופטית שייכת למשפחת המחלות האוטואימוניות. המשמעות היא שתאי מערכת החיסון תוקפים את המפרקים עקב כשל בזיהוי שגורם להם לזהות את התאים שמרכיבים את המפרק כגורם זר שיש למגר.

הרקמה הפנים מפרקית שנקראת סינוביום נפגעת מתאי מערכת החיסון ובתגובה מתרחש ייצור עודף של סינוביום שמוביל לנפיחות, לנוקשות מפרקית ולכאב רב.

תסמינים לדלקת מפרקים אידיופטית

כיום ידועים שבעה סוגים שונים של דלקת מפרקים אידיופטית כשכל סוג עומד לחלוטין בפני עצמו ולכן ישנה חשיבות גדולה לביצוע אבחנה מבדלת בין הסוגים השונים.

להלן התסמינים האופייניים לכל סוג של דלקת מפרקים אידיופטית:

מחלה מערכתית (מחלת still)

התסמינים של מחלת Still כוללים חום שמופיע לסירוגין במשך שבועיים לכל הפחות. העלייה בטמפרטורת הגוף מתרחשת פעמיים ביום ונלוות לה תפרחת עורית והגדלה של קשריות הלימפה, הטחול והכבד.

מחצית מהחולים יפתחו את הסוג העיקש, הקשה והכרוני של המחלה בעוד שמחצית מהם יחלימו ממנה לאחר חודשים ספורים בלבד.

כיום בתחום המחקר מתבהרת התמונה לפיה מדובר במחלה שונה משאר הסוגים ושמקורה בתהליך דלקת עצמי ולא בתהליך חיסוני עצמי. אי לכך, התרופות המוצעות כיום לחולים משיגות אפקט משמעותי יחסית. קרוב לעשרה אחוז מהחולים בדלקת מפרקים אידיופטית סובלים מסוג זה של המחלה.

מחלה מרובת מפרקים

מחלה מרובת מפרקים מתחלקת לשני סוגים כשבאחד מהם ישנה נוכחות של גורם שגרוני בדם (גורם שגרוני חיובי) ובשני אין נוכחות שלו (גורם שגרוני שלילי).

שני הסוגים מתאפיינים בפגיעה דלקתית ביותר מחמישה מפרקים במהלך ששת החודשים הראשונים למחלה, אך בסוג השלילי שפוגע בעשרים עד שלושים אחוז מכלל החולים הפרוגנוזה תהיה יחסית טובה. הסוג החיובי פוגע בחמישה אחוזים ובסוג זה המחלה תהיה כרונית ובלתי ניתנת לריפוי.

מחלה מעוטת מפרקים

גם סוג זה נחלק לשני סוגים כשהסוג הראשון הוא דלקת שמופיעה באחד עד ארבעה מפרקים בששת החודשים הראשונים למחלה ואופייני לארבעים אחוז מהחולים (מופיע בעיקר בבנות צעירות).

סיבוך שכיח של סוג זה הוא דלקת הענבייה. הסוג השני הוא דלקת מעוטת מפרקים שמתילה מפגיעה בעד ארבעה מפרקים אך מתפתחת לדלקת מרובת מפרקים.

מחלה שכוללת בנוסף לדלקת במפרקים גם דלקת של החיבור בין העצם לגידים

בסוג הספציפי הזה של דלקת מפרקים אידיופטית מעורבים בעיקר המפרקים הגדולים ברגליים כשבחלק מהחולים תיתכן גם מעורבות של עמוד השדרה. חולים אלו שהינם בעיקר בנים יפתחו במקרים מסוימים דלקת חוליות מקשחת בעתיד.

מחלה שמלווה בספחת

סוג זה כולל מספר תת סוגים שחלקם מערבים מפרקים גדולים לרבות עמוד השדרה וחלקם דומים למחלה מרובת מפרקים. במקרים מסוימים מחלת העור מופיעה לפני הדלקת במפרקים.

כיצד מאבחנים את המחלה?

כדי לאבחן את המחלה חשוב לשלול קיום של מחלות אחרות. כך למשל לא ניתן לבצע את האבחנה עד שחולפים שישה שבועות מיום הופעת התסמינים כיוון שמחלת מפרקים זיהומית למשל יכולה לבוא לידי ביטוי בתסמינים דומים.

האבחנה מתבצעת לפי התסמינים המדוברים שהוזכרו לעיל ולפי גיל החולה.

כיצד מטפלים בדלקת מפרקים אידיופטית?

הטיפול במחלה צריך להינתן מוקדם ככל האפשר ובאופן האגרסיבי ביותר האפשרי על מנת למנוע הרס בלתי הפיך של המפרקים שבא לידי ביטוי בעיוות צורני של המפרקים הגדולים.

הטיפול כולל שימוש בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים, סטרואידים מערכתיים או אוראליים, סטרואידים בהזרקה למפרק, תרופות כגון: methotrexate, endoxan, sulfasalazine, מגוון של תרופות ביולוגיות ועוד.

בכל שלב במהלך הטיפול ישנו צורך לבדוק את התגובה של החולה לטיפול עד כה ולקבל החלטה לגבי המשך הטיפול. בנוסף לכל הטיפולים שהוזכרו לעיל מומלץ לשלב במסגרת הטיפולים גם פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפול פסיכולוגי לתמיכה ועוד.