צינית, שיגדון, מחלת גאוט או פודגרה הם שמות שונים לאותה המחלה. מדובר על דלקת מפרקים כרונית שנגרמת בעקבות שיבוש במטבוליזם בגוף.

בעקבות השיבוש מתרחשת עלייה ברמה של חומצת השתן בדם (היפר-אוריצמיה או Hyperuricemia) ולאחר מספר שנים ההצטברות מביאה לפגיעה מפרקית וכלייתית. החומצה מצטברת בעקבות ייצור עודף שלה או בעקבות חוסר יכולת לפנות אותה אך בין כך ובין כך, התסמינים זהים.

עם זאת, ישנם חולים עם רמת יתר של חומצת שתן בדם שלא סובלים מתסמיני המחלה כלל. המחלה באה לידי ביטוי בהתקפים שלא ניתן לחזותם מראש.

כיצד מאבחנים את המחלה?

אבחון של מחלת גאוט מתבצע על ידי בדיקת דם פשוטה שבה בודקים את ריכוז חומצת השתן בדם כשריכוז גבוה משבעה מיליגרם לדציליטר נחשב להיפר-אוריצמיה. לרוב החולים ניגשים לאבחון רק לאחר שהמחלה מתחילה להתבטא באופן סימפטומטי והתסמין הראשוני שיופיע הוא כאב ונפיחות בעצם התחתית של הבוהן.

מצב זה נקרא פודגרה אך באופן עקרוני התסמין הראשוני לא חייב להיות בבוהן. כך למשל במידה והנפיחות והכאב מופיעים בברך, התסמין נקרא גונגרה. במצבים מסוימים החולים ניגשים לאבחון רק לאחר שהתגלו אצלם אבנים בכליות.

האבחון הסופי של המחלה מתבצע על ידי שאיבת נוזל מהמפרק הנגוע ובחינה של הנוזל מתחת לעינית המיקרוסקופ. בדרך כלל לחולים יתגלו גבישים של מונוסודיום אורט בנוזל המפרקי במקביל לריכוז גבוה של חומצת שתן בדם.

עוד על אבחון שיגדון (גאוט) תוכלו לקרוא באתר gout.org.il

גורמי הסיכון למחלה

גיל נחשב לאחר מגורמי הסיכון המרכזיים של המחלה למרות שלא ברור האם הגיל עצמו גורם למחלה או שמא ככל שהאדם מבוגר יותר, כך היה לחומצה יותר זמן להצטבר במפרקים.

בנוסף לכך, המחלה פוגעת יותר בגברים מאשר בנשים. גורמים נוספים שנחשבים לגורמי סיכון מובהקים הם השמנה, צריכת אלכוהול, צריכה של דגים, פירות ים ובשר, נטילת תרופות לדילול דם ועוד. כמו כן, ישנם חוקרים שסבורים שלמחלה ישנם מרכיבים גנטיים מסוימים.

כיצד מטפלים במחלה?

הטיפול מתחלק לשני סוגים עיקריים. מאחר והמחלה מתאפיינת בהתקפים ובתקופות של הפוגה, הרי שישנם טיפולים מיוחדים לזמן ההתקף שכוללים שימוש בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים ותרופות נוגדות דלקת כמו קולכיצין או פירוקסיקאם למשל וטיפולים שמיועדים למניעה של ההתקפים.

טיפול מניעתי מתבצע על ידי נטילה של תרופות להורדת רמת חומצת השתן בדם ועל ידי טיפול תזונתי שמטרתו להביא למינימום של ייצור חומצת שתן.

הטיפול התרופתי במחלה

תרופות על בסיס אלופורינול כמו ALLORIL, ZYLOL, או ZYLORIC למשל הן תרופות שתפקידן לשמור על רמה נמוכה של חומצת השתן בדם. החיסרון של התרופות הוא שהן לא מסוגלות לסייע בזמן התקף חריף וכן שלעתים בתחילת הטיפול הן אף מחריפות את התסמינים.

בנוסף לכך, מדובר על תרופות שיש ליטול במשך כל החיים והפסקה של הנטילה עלולה לגרום לעלייה משמעותית ברמת החומצה. מעבר לכל זה ישנם חוקרים שסבורים ששימוש לטווח ארוך בתרופות אלו עלול לגרום לנזק בכבד.

הטיפול התזונתי במחלה

חומצת שתן מיוצרת בגוף באופן טבעי מהפורינים שאנו צורכים במזון. על מנת להפחית את ייצור החומצה לרוב נמצאים החולים תחת משטר תזונתי קפדני שכולל הנחיות שונות. כך למשל החולים מונחים להרבות מאוד בשתיית מים אך להימנע מצריכת איברים פנימיים, אלכוהול, בשרים משומרים וביצי דגים.

חשוב להדגיש שבימים חמים במיוחד אנחנו נוטים לאבד נוזלים וכאשר כמות השתן שלנו הולכת ופוחתת, כך ריכוז חומצת השתן בדם הולך ועולה. בהתאם לזאת, אנשים שסובלים מהתקפים של גאוט לעתים תכופות יחוו התקף בעיקר בימים החמים בהם לא הקפידו על צריכת נוזלים נאותה.