דלקת מפרקים ראומטית, דלקת מפרקים שגרונית, Rheumatoid arthritis או דלקת מפרקים שיגרונתית היא מחלה כרונית רב מערכתית ששייכת למשפחת המחלות האוטואימוניות.

מדובר על מחלה קשה שמתפתחת באופן הדרגתי הפוגעת בחצי אחוז עד אחוז אחד מהאוכלוסייה הכללית. נשים סובלות מהמחלה בשכיחות גבוהה פי שניים מאשר גברים, אך בניגוד למה שמקובל לחשוב, זו בהחלט לא מחלה נשית.

דלקת מפרקים ראומטית יכולה להופיע בכל גיל, אבל ההופעה שלה שכיחה בעיקר בגילאי 35-50. ממחקרים עדכניים עולה כי תוחלת החיים של החולים בדלקת מפרקים ראומטית קצרה בשלוש עד שבע שנים מזו שהייתה יכולה להיות להם ללא המחלה. כמו כן, מעל עשרה אחוז מקרב החולים יסבלו מנכות קשה חרף הטיפולים.

מה גורם למחלה להתפרץ?

כמו כל המחלות האוטואימוניות, גם הגורם להופעת הדלקת הראומטית אינו ידוע. נהוג לחשוב שמדובר על מחלה גנטית אך שלא די בפגמים הגנטיים עצמם כדי להביא להתפרצות שלה.

למעשה לפי הספרות המחקרית העכשווית ביותר נראה כי המשקל של התבנית הגנטית בדלקת מפרקים ראומטית הוא 60%. את 40% הנוספים מייחסים לגורמים סביבתיים שונים שצריכים להתקיים. כך למשל עישון סיגריות נחשב לאחד הגורמים הסביבתיים המובהקים לצד טראומות נפשיות או פיזיות, הידבקות בווירוס אפשטיין בר או בהפטיטיס B ועוד.

מהם התסמינים של דלקת מפרקים ראומטית?

התסמינים הראשוניים שמבשרים על קיום המחלה הם תסמינים כלל מערכתיים. החולים לרוב ירגישו עייפות מוגברת, תחושה לא טובה באופן כללי ללא הסבר נראה לעין, חום גבוה, נוקשות בשרירים ובמפרקים שמופיעה לאחר מנוחה או לאחר השינה ועוברת מאליה לאחר כשעה ועוד.

עם התקדמות המחלה הפגיעה שלה מתחלקת לפגיעה מפרקית ולפגיעה במערכות שונות אחרות בגוף.

הפגיעה המפרקית

הפגיעה המפרקית של דלקת מפרקים ראומטית היא סימטרית, כלומר בזמן שהיא מופיעה ניתן לראות את הפגיעה בשתי כפות הידיים או בשני הקרסוליים במקביל. הפגיעה השכיחה ביותר באה לידי ביטוי באצבעות ובמפרקים של שורש כף היד אבל בהחלט חולים רבים סובלים גם מפגיעה בעמוד השדרה ובגפיים.

ככל שהמחלה מתקדמת, כך מתעוררת מגבלה חמורה יותר בטווח התנועה של המפרקים ובעקבות הפגיעה המפרקים נוטים למנח כפוף ומעוות. האצבעות לרוב מתעוותות בצורה נראית לעין וישנם גם חולים שסובלים מבעיות עצביות שונות שקשורות לעיוות של מפרק בסמוך לסיבי עצב (בעמוד השדרה הצווארי או במרפק למשל).

הפגיעה במערכות גוף אחרות

• בקרב שלושים עד ארבעים אחוז מכלל החולים בדלקת מפרקים ראומטית יופיעו נודולים תת עוריים באזורים שונים לרבות בריאות, בגיד אכילס, בזרוע, באגן ועוד. הנודולים הם לרוב ממצא שפיר.
• עשרה אחוז מהחולים בדלקת מפרקים ראומטית סובלים במקביל מתסמונת סיוגרן שבאה לידי ביטוי ביובש בפה ובעיניים יבשות.
• בקרב חלק מהחולים תהיה מעורבות של הריאות. לעתים מדובר על דלקת של הפלאורה, לפעמים על מחלות ריאה אינטרסטיציאליות ולעתים על פיברוזיס של הריאה.
• דלקת מפרקים ראומטית קשורה בעלייה בסיכון לחלות במחלת עורקים קורונרית, בעלייה בסיכון לסיבוכים של מחלת טרשת העורקים ובעלייה של עד פי ארבעה בסיכון לחלות בלימפומה יחסית לאוכלוסייה הכללית.
• בחלק מהחולים ניתן לראות מעורבות לבבית שבאה לידי ביטוי באי ספיקת המסתם המיטרלי, בקרדיומיופתיה ועוד.

אבחון וטיפול

ישנם קריטריונים רבים לאבחון דלקת מפרקים ראומטית שביניהם קיום של נוקשות בוקר לאחר היקיצה משינה, קיום של תסמינים נוספים במערכות שונות בגוף במקביל להתבטאות הסימפטומטית במפרקים ועוד.

כמו כן, אבחנה מדויקת של המחלה נעשית לאחר שמוצאים בדם של החולים נוגדן עצמוני שנקרא גורם שגרוני. הגורם השגרוני מופיע בשלבים מאוחרים של המחלה בקרב שבעים עד שמונים אחוז מכלל החולים. זיהוי נוגדן נוסף שנקרא anti CCP אף היא יכולה לתרום לזיהוי של המחלה.

הטיפול כולל שימוש בתרופות שמיועדות להפחית את התהליך הדלקתי, תרופות שמיועדות להפחית את חומרת הכאב, טיפולים תנועתיים לשימור טווח התנועה של המפרקים, שינוי תזונתי ולעתים הטיפול יכלול גם התערבות כירורגית להסרת מפרקים קטנים, להחלפת מפרקים גדולים או לקיבוע של עמוד השדרה.