דלקת מפרקים שיגרונית או שיגרונתית היא מחלה אוטואימונית רב מערכתית כרונית שמביאה להרס ולעיוות של המפרקים באופן הדרגתי אך מתמשך.

הדלקת המפרקית השגרונית מתבטאת באופן סימטרי והיקפי, כאשר כפי שנפרט בהמשך, פעמים רבות הפגיעה מערבת מערכות נוספות מלבד המפרקים.

המחלה פוגעת בחצי אחוז עד אחוז אחד מכלל האוכלוסייה כשנשים סובלות ממנה בשכיחות גבוהה עד פי שניים מגברים. דלקת מפרקים שגרונית יכולה להופיע בכל גיל אך לרוב היא מופיעה בקרב בני 35-50.

מעל עשרה אחוז מכלל החולים יסבלו מנכות צמיתה גם במידה ויזכו לטיפול מקצועי וצמוד ובאופן כללי חייהם של כלל החולים מתקצרים בשלוש עד שבע שנים כתוצאה מהפגיעות השונות של המחלה.

מהם הגורמים להתפתחות של דלקת מפרקים שגרונית?

נכון לכתיבת שורות אלה עדיין אין הסכמה בעולם המחקר לגבי ההתפתחות של דלקת מפרקים שגרונית וניתן בהחלט לכתוב שבאופן כללי רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לאטיולוגיה של המחלה.

הסברה הרווחת ביותר היא שמדובר על מחלה עם מרכיבים גנטיים שמשקלם היחסי בהתפתחות המחלה הוא שישים אחוז לפחות. בנוסף לגורם הגנטי נראה כי ישנם גורמים סביבתיים שונים שיש בהם כדי להביא להתפרצות המחלה וביניהם עישון של סיגריות, חיידקים שונים, נגיפים ואפילו מצבים נפשיים בדגש על טראומות נפשיות.

תסמינים של דלקת מפרקים שגרונית

• ההתבטאות הסימפטומטית הראשונית של דלקת מפרקים שגרונית היא לרוב כלל מערכתית. החולים במחלה בדרך כלל יסבלו מחום ומעייפות, מתחושה כללית לא טובה ומחולשה רבה. בדרך כלל במקביל לתסמינים מערכתיים אלה או אחריהם יופיע כאב מפושט בשרירים ובמפרקים וכן לרוב יסבלו החולים גם מנוקשות לאחר מנוחה או שינה שנמשכת כשעה.
• הפגיעה במפרקים כוללת נפיחות וכאבים סימטריים כשלרוב מעורבים בכאב ובנפיחות מפרקי האצבעות, שורש כף היד, עמוד השדרה ועוד. ככל שהמחלה הולכת ומתקדמת ייתכנו ליקויים והגבלות בטווח התנועה של המפרקים המעורבים. בסופו של דבר לרוב המפרקים יגיעו למצב מעוות ולא אחת מתהוות פגיעות עצביות שונות כתוצאה ממפרקים שסמוכים לסיבי עצב שהתעוותו מאוד והחלו ללחוץ על העצבים הסמוכים אליהם.
• מלבד הפגיעה במפרקים החולים עלולים לסבול גם מנודולים תת עוריים, תסמונת סיוגרן, מעורבות של מערכת הנשימה, מעורבות לבבית, הפרעות המטולוגיות שונות בדגש על אנמיה, עלייה בסיכון לחלות באוסטיאופורוזיס, מחלות הורמונליות שונות ועוד.

אבחון דלקת מפרקים שגרונית

התסמינים של דלקת מפרקים שגרונית רבים ומגוונים וכן קיימת שונות רבה מאוד בקרב החולים בכל הקשור להתבטאות הסימפטומטית של המחלה. אי לכך האבחון של המחלה אינו עניין של מה בכך והדבר נכון במיוחד לגבי השלבים המוקדמים של התפתחות המחלה.

ישנם מספר קריטריונים מחקריים לאבחון של דלקת מפרקים שגרונית שביניהם פגיעה סימטרית בלפחות שלושה מפרקים, נוקשות במפרקים שנמשכת לפחות שעה מדי בוקר ועוד.

בנוסף לכך, מבצעים בדיקת דם בחולים לבדיקת נוכחות נוגדן עצמי שנקרא "גורם שגרוני" שקיים בשבעים עד שמונים אחוז מהחולים המתקדמים. מאחר ורק בשלבים המתקדמים של המחלה ניתן להבחין בשינויים במפרקים בבדיקות של הדמיה רפואית, הרי שישנו סיכוי שבדיקת CT תשמש את הרופאים רק במקרים מתקדמים יותר של המחלה.

כמו כן, ישנו צורך לשלול מחלות אחרת ולכן לרוב יישאב נוזל סינוביאלי מהמפרק וכן החולים ייבדקו לקיום של אנמיה.

מה כולל הטיפול במחלה?

הטיפול שמוגש לחולים בדלקת מפרקים שגרונית צריך להינתן מוקדם ככל האפשר ובאופן האגרסיבי ביותר האפשרי. מטרת הטיפול היא להפחית את מידת הכאב, לדכא את התהליך הדלקתי, להאט את קצב ההתקדמות של המחלה ולשפר במידת האפשר את התפקוד של החולים ואת איכות החיים שלהם. הטיפולים השונים כוללים בין היתר:

• תרופות כשבראש ובראשונה מדובר על מתוטרקסט או על שילובים שלה עם תרופות אחרות, סטרואידים, נוגדי דלקת שאינם סטרואידים, תרופות ביולוגיות שונות ועוד.
• ניתוחים כגון: החלפת מפרק, קיבוע עמוד השדרה למניעת פריקה צווארית, הסרת מפרקים קטנים בכפות הרגליים או הידיים שניזוקו במחלה ועוד.
• פיזיותרפיה להגדלת טווח התנועה של המפרקים או לשימורו במידת האפשר.
• הגברת הפעילות הגופנית לחיזוק השרירים בעיקר בתקופות הנסיגה של המחלה.
• הפחתת משקל.