דלקת מפרקים יכולה לנבוע ממגוון רחב של מחלות ומצבים רפואיים שונים. למעשה כיום ידועות למעלה ממאתיים מחלות שונות שיכולות לבוא לידי ביטוי בדלקת במפרקים כשהרוב המוחלט שלהן לא מטופלות על ידי אנטיביוטיקה.

הטיפול האנטיביוטי מיועד עבור מחלות מפרקים שהגורם להן הוא זיהום חיידקי שהצליח לחדור לנוזל הסינוביאלי של המפרק ולשגשג בו.

החשיבות של ביצוע האבחנה במקרה של דלקות מפרקים

מאחר וכפי שציינו, ישנו מגוון רחב ביותר של גורמים שיכולים להביא להתפתחות של דלקת במפרקים, הרי שבהתאם ישנן גם שיטות טיפול מגוונות. לרוע המזל מחלות רבות שגורמות להיווצרות של דלקת במפרקים באות לידי ביטוי בדיוק באותו האופן מבחינה סימפטומטית.

בעקבות כך במקרים רבים ללא ביצוע של כל הבדיקות הרלוונטיות הרופא המטפל עלול לאבחן את הדלקת הזיהומית כדלקת שנובעת כתוצאה ממאמץ יתר לצורך העניין ובעקבות כך למנוע את הטיפול המתאים לחולה.

בעוד שברוב המקרים דלקת מפרקים זיהומית שמתפרצת על רקע של זיהום חיידקי ניתנת לטיפול פשוט ביותר על ידי מתן של אנטיביוטיקה, הרי שללא טיפול היא עלולה להיות קטלנית ביותר למפרק ולהביא להרס המוחלט שלו. זו הסיבה בגינה ישנה חשיבות עליונה לבצע אבחנה מבדלת.

מה היא דלקת מפרקים זיהומית?

דלקת מפרקים זיהומית יכולה להיגרם כתוצאה מחדירה של סוגים שונים של פתוגנים למפרק כשבין היתר מדובר על נגיפים, פטריות וחיידקים. כאשר מדובר על זיהום של חיידקים שיטת הטיפול המרכזית היא מתן של אנטיביוטיקה דרך הפה או דרך הווריד. למעשה הגורם השכיח ביותר לדלקת מפרקים זיהומית הוא חיידק בשם סטפילוקוקוס אוראוס.

מה הם התסמינים הקליניים של דלקת מפרקים זיהומית?

בדרך כלל בדלקת מפרקים זיהומית התסמין הראשון יהיה הופעה של חום. כמו כן, בדרך כלל הדלקת תפגע רק במפרק אחד. המפרק השכיח ביותר להיפגע במחלה זו הוא מפרק הברך ומיד אחריו בטבלת השכיחות מופיע מפרק הירך.

בנוסף לחום התסמינים הנפוצים הם כאבים חמורים במפרק והגבלה בטווח התנועה של המפרק. מעבר לזה הפגיעה משתנה בהתאם לגורם החיידקי.

כך למשל החיידק שגורם למחלת הזיבה שיכולה לבוא לידי ביטוי בין היתר בדלקת במפרקים עלול להוביל לתופעות שונות כגון כאבים בזמן מתן שתן או הפרשות מוגלתיות מהנרתיק. התסמינים הנלווים אינם קשורים באופן ישיר לפגיעה המפרקית, אך חשוב להיות ערים לקשר בין התופעות ובין התסמינים השונים.

ישנן פגיעות מסוימות שאופייניות יותר לסוגים מסוימים של חיידקים. כך למשל זיהום חריף וחמור במפרקי העצה והכסל אופייני לזיהום של סטרפטוקוקוס או סטפילוקוקוס ואילו פגיעה במפרקים הקטנים של האצבעות אופיינית יותר לזיהום של זיבה או לזיהום של חיידק השחפת.

חשוב לדעת כי ישנן מחלות שבהן הפגיעה נקראת דלקת מפרקים נודדת. מחלה כזו נקראת קדחת השיגרון ובה הדלקת לא מתמקדת במפרק אחד כי אם נודדת ממפרק אחד לשני.

הנחיות חשובות בנוגע לטיפול האנטיביוטי בדלקות מפרקים

ראשית, חשוב להבין שלא כל חיידק מגיב לכל סוג של אנטיביוטיקה ולכן ישנה חשיבות עליונה לאבחן את סוג החיידק הספציפי שהביא לפגיעה המפרקית. כמו כן, זו הסיבה בגינה חל איסור מוחלט על החולים ליטול אנטיביוטיקה על דעת עצמם.

מעבר לכך ההמלצה הגורפת היא שלא להפסיק ליטול את האנטיביוטיקה לפני המועד עליו הנחה הרופא. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שגם במידה והתסמינים נעלמו לחלוטין ואינם מפריעים עוד לחולה, אין פירוש הדבר בהכרח כי אוכלוסיית החיידקים במפרק הוכחדה לחלוטין.

יתרה מזאת, במקרים מסוימים הפסקה של נטילת האנטיביוטיקה לפני המועד הרצוי עלולה להוביל להתפתחות של זן חיידקים שעמיד לאנטיביוטיקה.

כמו כן, לאחר סיום התקופה של הטיפול חשוב להיפטר מהתרופות ובכל מקרה אין להעבירן לאדם אחר, גם במידה והוא מציג את אותם התסמינים בדיוק כמו החולה שמחזיק את האנטיביוטיקה במרשם רופא.