דלקת מפרקים פסוריאטית

פסוריאזיס היא מחלת עור שמתאפיינת בתחלופה מהירה מאוד של תאי עור שלעתים גבוהה אף פי אלף מקצב התחלופה הנורמאלי של תאי עור בריאים. המופע המוכר ביותר של תסמיני המחלה הוא אזור עור מעובה בצבע אדום סגול שעליו מופיעה קשקשת כסופה.

נכון לכתיבת שורות אלה הגורם המרכזי למחלה אינו ברור אך נראה שמדובר על מחלה בעלת מרכיבים גנטיים מסוימים.

כבר לפני מאה וחמישים שונה תועד הקשר המסתורי בין מחלת הפסוריאזיס לבין דלקות מפרקים אך רק באמצע המאה העשרים נטבע המושג הרפואי “דלקת מפרקים פסוריאטית”. נכון להיום לא ברור מה גורם לכך שבין שבעה לעשרה אחוזים מקרב קהילת חולי הפסוריאזיס מפתחים פגיעה מפרקית.

מה קדם למה?

בדיוק כפי שעד היום טרם הצליחו החוקרים בתחום להבין את האטיולוגיה של מחלת הפסוריאזיס, כך גם עד היום איש עוד לא הצליח להבין את הקשר המיוחד בין פסוריאזיס לדלקת מפרקים.

מה שכן ידוע כיום הוא שדלקת המפרקים היא לא סיבוך ספציפי של פסוריאזיס כיוון שבחמישה אחוז מהמקרים הדלקת מופיעה לפני הפסוריאזיס. מן הסתם הפסוריאזיס גם אינה סיבוך של הדלקת כיוון שבשמונים וחמישה אחוזים מהמקרים הפסוריאזיס מקדימה את הדלקת.

בנוסף לכך, אפשר להניח שאין גורם אחד שמשותף בהכרח לשתי המחלות כיוון שרוב החולים במחלת הפסוריאזיס לא סובלים מדלקת מפרקים כלל וכן למעטים בלבד מחולי דלקות המפרקים יש פסוריאזיס.

אילו סוגים של דלקת מפרקים פסוריאטית קיימים?

ישנן חמש קבוצות של חולים בדלקת מפרקים פסוריאטית לפי החלוקה הבאה:

• חולים שבהם הדלקת פוגעת רק במפרק אחד או במספר מצומצם של מפרקים אך בצורה א-סימטרית כשלרוב מדובר על מפרקי האצבעות של הרגל או היד.
• החולים הקלאסיים ביותר של דלקת מפרקים פסוריאטית סובלים מדלקת במפרקים הבין גליליים המרוחקים באצבעות הרגליים והידיים.
• קבוצת החולים עם ההסתמנות הקלינית הקשה ביותר מכל הקבוצות היא הקבוצה של החולים שבהם התסמינים כוללים הרס חלקי העצם שסמוכים למפרק ושינויים קשים מאוד באצבעות. חולים אלה לרוב יסבלו גם מפגיעה בעמוד השדרה.
• עד חמישה אחוז מהחולים בדלקת מפרקים פסוריאטית יסבלו מפגיעה שדרתית ומפגיעה במפרקים ההיקפיים. הפגיעה בעמוד השדרה מזכירה מאוד את הפגיעה האופיינית למחלת בכטרב.
• חמישה עשר אחוז ממקרי הדלקת הפסוריאטית מסתמנים בדיוק כמו מחלת דלקת מפרקים שגרונית למעט נוכחות הנוגדן העצמי.

טיפול בדלקת מפרקים פסוריאטית

הטיפול במחלה מיועד בראש ובראשונה להקל על כאבם של החולים. בנוסף לכך, הטיפול מיועד לשמור על התפקוד של המפרקים הנגועים במחלה ובמידת האפשר להשיב להם את התפקוד שאבד.

ישנו מגוון רחב ביותר של תרופות שתפקידן לשכך את הכאב במקרים קלים של המחלה (אספירין, נקסין, אטופאן או וולטרן) אבל במידה והמחלה אינה קלה כי אם בינונית עד קשה, הרי שהתרופות שנעשה בהן שימוש הן אותן התרופות שמיועדות לטיפול בחולים בדלקת מפרקים שגרונית (מטוטרקסט, סלזופירין, ציקלופוספמיד או רמיקייד).

פסוריאזיס בציפורן

הצפי לגבי המחלה משתנה מאוד ותלוי בחומרת הפסוריאזיס ובמיקום של הפגיעה. כך למשל ידוע לנו היום שככל שהפסוריאזיס חמורה יותר, כך הדלקת הפסוריאטית תהיה חמורה יותר ופגיעה שמערבת את עמוד השדרה תוביל לפרוגנוזה פחות חיובית מפגיעה שמערבת רק מפרקים קטנים.

הפגיעה של הפסוריאזיס בציפורן מאפיינת שמונים אחוז מקרב אוכלוסיית החולים בדלקת מפרקים פסוריאטית, בעוד שרק שלושים אחוז מקרב אוכלוסיית חולי הפסוריאזיס שאינם סובלים במקביל מדלקת במפרקים מציגים פגיעה זו.

עוד נציין לסיום שברוב המוחלט של המקרים הפגיעה מתרחשת בציפורן שסמוכה למפרק הנגוע במחלה. ימים יגידו מתי יתפזר מסך הערפל האופף את המחלה אך חשוב לציין שהמחקר בתחום ענף ואינטנסיבי ונראה שהתשובות בדרך.