דלקת מפרקים תגובתית

דלקת מפרקים תגובתית היא מחלה שנגרמת בעקבות זיהום של חיידקים מסוימים. הסיבה בגינה הדלקת נקראת תגובתית היא שמדובר על דלקת שהופיעה על רקע של זיהום במקום אחר בגוף וזאת בניגוד לדלקת שהופיעה בהכרח על רקע של זיהום במפרק עצמו.

החיידק שחודר לגוף מציג אנטיגנים שמזכירים מאוד את האנטיגנים בסינוביה (הנוזל המפרקי במפרק הסינוביאלי דוגמת הברך, הקרסול או הירך) או בחיבור שבין העצם לגיד ובתגובה לחשיפה אליו, תאי מערכת החיסון מגיבים לנוזל המפרקי או לחיבור הנ”ל כאילו היו גורם זר ותוקפים אותם.  

הגורמים לדלקת מפרקים תגובתית

החיידקים שיכולים להוביל לתגובה החיסונית הלא רצויה הם כלמידיה, סלמונלה, מיקופלסמה, קמפילובקטר, ירסניה ושיגלה. כך למשל הזיהום הראשוני שבעקבותיו תתקוף מערכת החיסון את המפרקים יכול בכלל להתרחש במערכת המין או במערכת העיכול.

במקרים מסוימים ניתן למצוא נוכחות חיידקית בנוזל של המפרק, אך יש לחזור ולהדגיש כי הדלקת לא נוצרת כתוצאה מהנוכחות החיידקית באופן ישיר.

מהם התסמינים של דלקת מפרקים תגובתית?

לרוב התסמינים מתחילים להופיע בין שלושה לארבעה שבועות לאחר ההדבקה בזיהום.

התסמינים הבסיסיים שמתקיימים בכל מקרה של דלקת מפרקים תגובתית הם עייפות, חום, כאב ודלקת בשלושה עד ארבעה מפרקים בדגש על מפרקים שממוקמים בגפיים התחתונות (מפרק הקרסול או מפרק הברך לדוגמא).

בדרך כלל, הדלקת תהיה חדה מאוד ולא סימטרית. לעתים הדלקת תופיע גם במפרקי הכסל. בנוסף, לדלקת במפרקים החולים עלולים לסבול גם מדלקת בחיבור שבין העצם לגידים, באצבעות, בגיד אכילס, בכף הרגל ועוד.

כמו כן, התסמינים יכולים להופיע במגוון מערכות שונות בגוף ולבוא לידי ביטוי בדרכים הבאות וביניהן:

• מערכת הראייה – דלקת הענביה, דלקת הלחמית, דלקת הקרנית ובמקרים חריגים דלקת בעצב הראייה.
• מערכת המין – דלקת השופכה, נגעים על עטרת הפין, דלקת צוואר הרחם, דלקת בערמונית, בצקת ואדמנת סביב איבר המין (בלניטיס צירצינטה).
• מעורבות עורית – פריחה ברגליים שמזכירה ספחת ועיבוי של העור ברגליים (קרטודרמה בלנוראגיקה).
• חלל הפה – אפטות בפה.

אבחון דלקת מפרקים תגובתית

מאחר והמחלה אופיינית מאוד לאוכלוסיית חולי האיידס, ישנה חשיבות גדולה לבצע בדיקה לנוכחות נגיף ה-HIV. בנוסף לכך, ניתן לבצע צילום רנטגן ולבדוק את הנוזל המפרקי.

ההמלצה היא לבצע גם בדיקות שונות שמטרתן לאתר את הזיהום הראשוני שהוביל לדלקת ושקדם להופעתה. בבדיקות ההדמיה ניתן לראות דלקת במפרק האגן, בבדיקות דם ניתן לראות שקיעת דם מואצת, רמות גבוהות של CRP, רמה גבוהה של טסיות דם ועוד.

כיצד מטפלים בדלקת מפרקים תגובתית?

למרות שבניסויים קליניים לא נראה שלשימוש באנטיביוטיקה ישנו יתרון על פני טיפולים אחרים, הרי שבמידה ומטפלים מוקדם ככל האפשר בדלקת של השופכה שנוצרת על רקע של זיהום בכלמידיה, ניתן בהחלט למנוע את הדלקת במפרקים. כמו כן, הטיפול לרוב כולל הזרקה של סטרואידים ישירות למפרקים הנגועים ונטילה של נוגדי דלקת שאינם סטרואידים.

מעבר לכך הטיפול משתנה בהתאם לאופי של המחלה. בשלושים עד שישים אחוז מקרב החולים המחלה באה לידי ביטוי באופן כרוני מתמיד או בהתקפים חוזרים ונשנים ואז לרוב הם יטופלו בסולסלזין ובקרב חמישה עשר עד עשרים וחמישה אחוז מקרב החולים הדלקת תגרום לנכות צמיתה ואז לרוב הם יטופלו באזתיופרין או מתוטרקסט.

כמו כן, במידה והמחלה פוגעת בענביה ניתן להגיש טיפול מקומי או מערכתי בדמות קורטיקוסטרואידים שונים. חשוב מאוד לציין כי במקרים רבים המחלה לא הופכת לכרונית והחולים מחלימים מהדלקת לאחר ארבעה חודשים באופן ממוצע. לרוב המחלה הופכת לכרונית בעקבות זיהום בכלמידיה ופחות בעקבות זיהום במערכת העיכול.