דלקת חוליות מקשחת היא מחלה שתוארה לראשונה על ידי רופא בשם ד"ר בכטרב ולכן נהוג גם לקרוא לה מחלת בכטרב, על שם אותו רופא רוסי שתיאר אותה לראשונה. בלעז המחלה נקראת Ankylosing spondylitis. משמעות המילה Ankylosis היא איחוי והמילה spondylitis מרמזת על מעורבות של החוליות.
דלקת חוליות מקשחת שייכת למשפחה ענפה של מחלות שנקראת ספונדילוארתריטיס. דלקות מפרקים אלו יכולות לערב הן את המפרקים הפריפריים (ארתריטיס) והן את עמוד השדרה (ספונדילו). מחלות נוספות השייכות למשפחה זו הן למשל דלקת מפרקים אנטרופתית, דלקת מפרקים ספחתית ודלקת מפרקים תגובתית.
המחלה מופיעה בבני כל העדות אם כי שכיחותה גבוהה יותר בקרב יוצאי צפון אירופה. כמו כן, גברים סובלים מהמחלה בשכיחות הגבוהה פי 3 בהשוואה לנשים. המחלה נדירה מאוד מעל גיל ארבעים ובדרך כלל מופיעה במהלך שנות העשרים. בנוסף, המחלה מופיעה פעמים רבות במהלך השירות הצבאי כתוצאה מהמאמץ המופעל על עמוד השדרה של החיילים בשירות הסדיר.
מה הם הגורמים לדלקת חוליות מקשחת?
נכון לכתיבת שורות אלה, טרם הצליחו החוקרים בתחום להגיע לכדי הסכמה בנוגע לאטיולוגיה של המחלה. אמנם נראה כי ישנו מרכיב גנטי ברור שיש בו כדי ליצור נטייה מולדת לחלות בה, אך בנוסף לכך צריכים להתקיים תנאים סביבתיים מסוימים שיביאו את הנטייה הטבעית לכדי מימוש. ישנו אנטיגן מסוים הנקרא HLA-B27 המופיע בקרב תשעים אחוז מהחולים בדלקת חוליות מקשחת. באוכלוסיות בהן סמן זה נדיר, נדירה גם המחלה ולהפך.
הגן נוצר על ידי ארבעים אלים שונים שחלקם מגנים מפני התפתחות המחלה וחלקם מגדילים את הסיכון לחלות בה. לפיכך, לא כל מי שנושא את הגן בהכרח יחלה במחלה. בישראל למשל, שמונה אחוז מהאוכלוסייה נושאים את הגן אך שכיחות המחלה באוכלוסייה נעה בין 3-4 אחוזים בלבד. בנוסף, נמצאו גנים נוספים השכיחים בקרב החולים בדלקת חוליות מקשחת כמו למשל ARTS1 הנמצא בלמעלה מרבע מהחולים או IL23R המשותף לקרוב לעשרה אחוז מהחולים.
המרכיב הסביבתי באטיולוגיה של המחלה קשור ככל הנראה לחשיפה לחיידקים מסוימים. בניסויים שבוצעו בעכברים שנשאו את הגן HLA-B27 נמצא כי כאשר העכברים גדלו בסביבה סטרילית לחלוטין שלא הכילה חיידקים, לא התפתחה בהם המחלה. לעומת זאת, בסביבה לא סטרילית, כתשעים אחוז מהעכברים שנשאו את הגן הנ"ל פיתחו את המחלה. לאור זאת, נראה כי ישנו מרכיב סביבתי משמעותי שמשפיע על הסיכוי לחלות במחלה.
מה הם התסמינים של דלקת חוליות מקשחת?
התסמין השכיח ביותר של דלקת חוליות מקשחת הוא כאב כרוני הנמשך למעלה משלושה חודשים באזור הגב התחתון והעכוזים. הכאב מלווה בנוקשות בוקר משמעותית, מוקל במאמץ ומוחמר במנוחה ונוטה להעיר את החולה משנתו.
אחד המאפיינים הספציפיים של המחלה בא לידי ביטוי באובדן הקיעור של עמוד השדרה המותני ושליש מהחולים בדלקת חוליות מקשחת עלולים לסבול ממעורבות של מפרקים היקפיים כמו למשל מפרקי הירכיים, מפרקי הברכיים, מפרקי הכתפיים ועוד.
כמו כן, חלק מהחולים סובלים מדלקת באזור החיבור בין העצם לגיד, בדגש על אזור החיבור של הצלעות לעצם החזה עם מעורבות באזור שבו מתחברים הסחוס והעצם בצלעות. בנוסף לכך, ישנה בחלק ניכר מהחולים מעורבות של גיד אכילס ורבים מהחולים סובלים במקביל גם מדלקת חיתולית בכף הרגל.
מעבר לכל זה, דלקת חוליות מקשחת עלולה לבוא לידי ביטוי גם בתסמינים מערכתיים. כך לדוגמה כשליש מהחולים סובלים מדלקת הענביה הקדמית. כמו כן, הנזקים בעמוד השדרה יכולים להוביל להתפתחות של מגוון בעיות בריאותיות כמו למשל מחלות ריאה או מחלות נוירולוגיות. בנוסף לכל זה, קיימת שכיחות גבוהה יחסית של קרוהן, קוליטיס, מחלת ברגר, דלקת של בלוטת הערמונית ועוד בקרב החולים בדלקת חוליות מקשחת.
כיצד מאבחנים דלקת חוליות מקשחת?
האבחון של דלקת חוליות מקשחת מבוסס מצד אחד על התסמינים הקליניים מהם סובל הנבדק ומצד שני על ממצאים שמתקבלים מבדיקות ההדמיה הרפואיות. סך הכול האבחון כולל את הבדיקות הבאות:
- בדיקה גופנית – בדיקה ממוקדת שמטרתה לאתר סימנים לדלקת במפרקי הכסל. כמו כן, יש להעריך את יכולת ההתפשטות של בית החזה ועמוד השדרה המותני. במהלך הבדיקה יש לחפש סימנים להתבטאות המערכתית של המחלה.
- בדיקות מעבדה – בדיקה לאבחון של הגן HLA-B27 ובדיקות נוספות שמטרתן לספק נתונים לגבי קיום של דלקת (CRP) או אנמיה כתוצאה ממחלה כרונית, ספירת טסיות גבוהה ועוד.
- בדיקות הדמיה – בדיקות ההדמיה מהוות את החלק הארי של האבחון. במידה ולא ניתן להבחין בממצאים שיש בהם כדי להעיד על המחלה בנבדק בבדיקת אולטרסאונד או בצילום רנטגן, אך עדיין ישנו חשד המבוסס על הקליניקה של החולה, יש להמשיך בביצוע בדיקת CT או MRI, המסוגלות להבחין בשינויים באופן רגיש יותר.
כיצד מטפלים בדלקת חוליות מקשחת?
הטיפול בדלקת חוליות מקשחת כולל פיזיותרפיה ושימוש בתרופות. באמצעות פיזיותרפיה ניתן לחזק את שרירי הגב והבטן ולשמור על היציבה הזקופה במידת האפשר ובאמצעות התרופות ניתן להפחית את מידת החומרה של הכאבים ואת מדדי הדלקת.
הטיפול התרופתי ניתן באופן הדרגתי: בשלב הראשון בדרך כלל ייעשה שימוש בנוגדי דלקת שאינם סטרואידים, בהמשך יינתנו לחולה סטרואידים בהזרקה ובמידת הצורך כאשר התגובה לטיפולים הנ"ל לא תהיה מספקת, ניתן יהיה לנסות לעשות שימוש בAnti TNF כמו למשל Humira או Enbrel.