בוהן קלובה

הלוקס ולגוס הוא עיוות של הבוהן הגדולה בכף הרגל המופיע בקרב שניים עד ארבעה אחוז מאוכלוסיית העולם המערבי. העיוות, הנקרא בעברית בוהן קלובה, בא לידי ביטוי בסטייה של הבוהן לכיוון יתר האצבעות תוך כדי בליטה של העצם בצדה הפנימי של הרגל, באזור שורש הבוהן.

הבליטה של העצם גורמת לכך שהנעל תתחכך באופן בלתי פוסק כנגד העור וכתוצאה מכך מתפתחת באזור המגע עם הנעל דלקת כרונית. הדלקת באה לידי ביטוי באדמומיות, כאבים ואי נוחות ניכרת.

הבליטה הנוצרת בבסיס הבוהן נקראת בוניון, כשבמקרים החמורים, הבוהן למעשה דוחפת את יתר האצבעות בכף הרגל וגורמת גם להן להתעוות. לא אחת ניתן לראות שהאצבע השנייה ממש עולה על הבוהן.

מה הם הגורמים להלוקס ולגוס?

ישנם מטופלים הסובלים מנטייה טבעית להלוקס ולגוס, כאשר הכוונה היא לשילוב בין נטייה גנטית, אנטומיה המעמידה את הבוהן בסיכון, בעיות שונות של כף הרגל דוגמת פלטפוס למשל, מחלות עצב-שריר שונות, גמישות גבוהה ברצועות כף הרגל ועוד. בנוסף לכך, הוכח במחקרים כי נעילה של נעלי עקב מגבירה את הלחץ על האזור ומהווה גורם סיכון מרכזי להלוקס ולגוס.

עקבים גבוהים גורמים למפרק הקרסול להתייצב בעמדה לא נוחה, תוך כדי שהמשקל של הגוף מפוזר בצורה לא תקינה, כשרוב המשקל מוטל על שורשי הבהונות. עדות לכך שנעלי העקב מהוות גורם סיכון להלוקס ולגוס, ניתן למצוא בעובדה שהעיוות שכיח ביותר בנשים מאשר בגברים, בדגש על נשים הנועלות נעלי עקב בתדירות גבוהה. למעשה 90 אחוז מהמטופלים המגיעים לניתוח, הם נשים.

כיצד מטפלים בהלוקס ולגוס?

חשוב לציין כי לא כל מקרה של הלוקס ולגוס מצדיק טיפול, שכן לעתים ניתן למנוע את אי הנוחות והכאבים פשוט על ידי נעילת נעליים רחבות יותר. במקרים הקלים המעבר לנעליים רחבות יותר יוביל להפחתת הלחץ מהבוניון ולאחר מכן המשך הטיפול יכלול מעקב בלבד. כמו כן מאחר ונעלי עקב גורמות להחמרת המצב, הרי שנשים הסובלות מהבעיה מונחות להימנע מנעילת נעלי עקב.

ישנו מגוון רחב של סדים או מפרידי בהונות שבאופן עקרוני אמורים ליישר את הבוהן, אך יש לציין כי יעילותם של האביזרים השונים מעולם לא הוכחה ולפיכך מוטלת בספק. במקרים החמורים שבהם המטופל סובל מכאבים במשך יותר מחצי שנה המפריעים לו בתפקוד, לאחר שהתנסה בנעילה של נעליים רחבות ללא הצלחה, ניתן לשקול ביצוע של ניתוח לתיקון העיוות.

יש לציין בהקשר זה כי בדרך כלל לא נהוג לנתח מטופל שלא סובל מכאבים חמורים, המעוניין לעבור את הניתוח מטעמים אסתטיים גרידא וכמו כן לא נהוג לנתח מטופלים המעוניינים לעבור את הניתוח כיוון שהם חוששים שמצבם יחמיר בעתיד. במסגרת הניתוח חותכים הלכה למעשה את העצם הבולטת ואת הרקמה הרכה באזור העיוות וכך מתקנים את העיוות. לאחר היישור של הבוהן והסרת הבליטה, מקבעים את העצמות למקומן החדש באמצעים כאלו ואחרים כמו מסמרים או ברגים.

ההחלמה מהניתוח כוללת שלושה שלבים להלן:

• החל מהניתוח ועד שלושה שבועות מאוחר יותר – לאחר הניתוח חובשים את כף הרגל בתחבושת מרופדת, כאשר הדריכה על הרגל מותרת רק בעזרת נעל מיוחדת למניעת לחץ על אזור הניתוח. בדרך כלל בשבוע הראשון העוצמה של הכאב תהיה גבוהה, אך לאורך הזמן דרגת הכאב אמורה להימצא בירידה מתמדת. על הכאבים ניתן לרוב להקל בעזרת משככי כאבים. שבועיים לאחר הניתוח יש לחזור לרופא לצורך הוצאת התפרים.
• שלושה עד שישה שבועות לאחר הניתוח – בשלב הזה הן הכאבים והן הנפיחות אמורים לרדת באופן הדרגתי, כאשר בסיום השלב, העצם שנותחה אמורה להיות מקובעת למקומה החדש ביציבות. בשלב זה ובשלב הראשון לאחר הניתוח נהוג לעשות שימוש במפריד בהונות מיוחד.
• שישה שבועות לאחר הניתוח – בשלב השלישי הנמשך מספר חודשים הרגל אמורה לחזור לתפקוד מלא והגמישות של הבוהן אמורה להשתפר באופן הדרגתי.