תיקון פגיעות סחוס

פגיעות סחוס מפרקי הן בין הגורמים השכיחים ביותר לתחלואה בעולם המערבי. באופן גס ביותר ניתן לחלק את כל סוגי הפגיעות לשתי קבוצות עיקריות: פגיעות כתוצאה מתהליך ניווני וחבלה מוקדית עם חסר רקמת סחוס. התהליך הניווני נגרם כתוצאה מדלקת כרונית אספטית, המובילה לתהליך שחיקתי של רקמת הסחוס במפרק (אוסתאורתריטיס) והחבלה כתוצאה מפגיעה טראומטית.

הסחוס המפרקי, הנקרא גם סחוס היאליני, הוא מבנה הצמוד לעצם ומחובר אליה בקשר מכאני ייחודי. העצם המחוברת לסחוס נקראת עצם תת סחוסית וכאשר עוסקים במבנה של הסחוס המפרקי, יש להתייחס למכלול זה, המכיל את הסחוס ואת העצם התת סחוסית. מדובר למעשה ביחידה תפקודית אחת שבה שינויים המתרחשים בחלק אחד, ישפיעו על החלק השני: שינויים בסחוס ישפיעו על העצם ושינויים בעצם ישפיעו על הסחוס.

כיצד בנוי הסחוס המפרקי?

החלק הסחוסי של היחידה השלמה מורכב משכבות של תאי סחוס, כשכל שכבה היא בעלת סידור ייחודי של תאים, כמות ייחודית של סיבי קולגן, כמות ספציפית וייחודית של מים וכן סידור מרחבי ייחודי של האלמנטים השונים המרכיבים אותה. ההבדלים המפרידים בין שכבה לשכבה, גורמים לשוני ביכולות של השכבות השונות.

כך לדוגמה, לשכבה העמוקה של רקמת הסחוס, יש יכולת מצוינת לעמוד בפני כוחות דחיסה הנכנסים לפעולה למשל בזמן שאנחנו מנתרים או נוחתים. לשכבה השטחית של הרקמה הפונה לתוך המפרק לעומת זאת, יש יכולת מכאנית מצוינת המאפשרת לה לעמוד בפני כוחות גזירה הנכנסים לפעולה בזמן כיפוף ויישור ובעת שינויי כיוון.

המבנה של העצם התת סחוסית מורכב אף הוא ולא פחות ממבנה רקמת הסחוס. העצם מורכבת ממים, תרכובת של הידרוקסיאפטיט וסיבי קולגן, השונים מסיבי הקולגן שמרכיבים את שכבות הסחוס. סיבי הקולגן ותרכובת ההידרוקסיאפטיט, מרכיבים את השלד של העצם, המעניק לה את הקשיחות ואת יכולת העמידה בפני עומסים. כיוון שישנו שוני בין רמת הגמישות של העצם והסחוס, אזור המעבר בין הרקמות הינו בעל יכולת ייחודית לתיאום מכאני בין היחידות, בזמן שמופעלים עומסים על המפרק.

כשמסתכלים על סחוס מפרקי בריא במסגרת ניתוח ארתרוסקופיה לדוגמה, רואים משטח חלק ולבן שהינו בעל קשיחות מסוימת. הקשיחות של הרקמה מאפשרת לסחוס לבלום זעזועים מבלי להעביר עומס גבוה מדי לרקמת העצם הממוקמת מתחת לסחוס. כאשר ישנה פגיעה ברקמת הסחוס המפרקי, היא עשויה לערב את כל שכבות הסחוס ולהגיע עד לעצם התת סחוסית אך יכולה גם לערב רק חלק מהשכבות עד עומק מסוים בלבד. כשהפגיעה מערבת הן את רקמת הסחוס והן את העצם התת סחוסית, היא נקראת פגיעה אוסטאו-כונדראלית.

כיצד נגרמות פגיעות סחוס?

הסחוס המפרקי עשוי להיפגע במגוון רחב של מנגנונים אך כפי שציינו בפתח הדברים, נהוג לחלק את הגורמים השונים לשתי קבוצות עיקריות: פגיעות חבלה ופגיעות ניווניות או כרוניות. פגיעות חבלה הן תוצאה של אירוע טראומטי המתרחש במהירות. חבלות אלו יכולות להיות תוצאה של מכה חזקה במפרק, תוצאה של חבלה סיבובית במהלך משחק כדורגל ועוד. פגיעה ממושכת לעומת זאת, מתפתחת באופן איטי והדרגתי כתוצאה מפגיעות קטנות אך עקביות המובילות לנזק מצטבר. יש לציין כי לא תמיד ניתן להצביע על הגורם לבעיה. כך לדוגמה, ישנם מטופלים הסובלים מהיפרדות של הסחוס מהעצם מסיבה לא ברורה.

כיצד מטפלים בפציעות סחוס?

נכון להיום ישנו מגוון רחב ביותר של טיפולים המאפשרים לסובלים מפגיעות סחוס שונות לחזור לתפקוד תקין או קרוב לתקין. בין השאר מדובר בטיפולים הבאים:

• ACI (Autologous chondrocyte implantation) – ACI היא שיטת טיפול המבוססת על קצירת תאי סחוס מהמטופל עצמו. את התאים קוצרים ממפרק אחר, שולחים למעבדה ומבצעים תרבית במהלכה התאים מתרבים. לאחר שהתאים התרבו, מבוצע השלב השני של הטיפול שבו משתילים את התאים במפרק הפגוע. התאים שהושתלו יוצרים רקמת סחוס חדשה אם כי הרקמה החדשה היא רקמת סחוס שונה מזו שניזוקה ואינה יכולה לעמוד בפני כוחות דחיסה וגזירה משמעותיים בהצלחה רבה.
• Osteochondral allograft transplantation– בשיטה זו נעשה שימוש בשתל שמקורו לא בגוף המטופל עצמו אלא בבנק הרקמות. לא אחת המטופלים נאלצים להמתין זמן רב מאוד להשתלה כיוון שהשתל חייב להתאים למטופל ובנוסף לא בכל המקרים השתל נקלט בהצלחה בגופו של המטופל.
• השתלת מניסקוס – המניסקוס הוא מעין רפידה בצורת סהר הממוקמת בברך, שתפקידה לשמור על הסחוסים ולמנוע שחיקה של המפרק. מדובר למעשה בבולם זעזועים הגורם לעומסים הגבוהים בזמן הליכה, קפיצה או ריצה, להתפזר על פני שטח גדול. פגיעות במניסקוס מעמידות בסיכון את בריאות הסחוסים במפרק ומאיצות את תהליכי השחיקה של הסחוס. לפיכך במקרה של פגיעות במניסקוס, יתכן וטיפול הבחירה יהיה השתלת מניסקוס בניתוח ארתרוסקופי.
• AMIC (Autologous Matrix-Induced Chondrogenesis) – בשיטת טיפול זה מבצעים קידוח זעיר בעצם התת סחוסית על מנת לשחרר תאים בעלי יכולת התמיינות לתאי סחוס, ישירות ממח העצם. במסגרת הטיפול ממברנה סינתטית או ביולוגית מונחת על האזור שבו נפגעה רקמת הסחוס וכך התאים שמשתחררים מהעצם התת סחוסית "נכלאים" באזור שבו הם אמורים לפעול. מטרת הטיפול היא לגרום לתאים לייצר רקמת סחוס בתוך הממברנה ולהשלים את הסחוס החסר.
• החלפת מפרק ברך – במקרים שבהם קיימת פגיעה חמורה במפרק הברך הבאה לידי ביטוי בכאבים ובפגיעה ניכרת באיכות החיים, בפגיעה תפקודית ובהגבלה משמעותית בתנועה ולא ניתן לטפל בה באמצעים שמרניים יחסית, יתכן והפתרון האידיאלי יהיה ניתוח להחלפת מפרק הברך. במסגרת הניתוח מסירים את הסחוס ואת העצם התת סחוסית במפרק הפגוע ומשתילים במקומם מפרק מלאכותי. במקרים שבהם הפגיעה מערבת רק מדור מסוים במפרק הברך, יתכן שניתן יהיה להסתפק בהחלפה חלקית של מפרק הברך (Partial Knee Replacement) בלבד.

ד"ר טום מינאס

ד"ר טום מינאס, הצטרף למכון האורתופדי של ד"ר פיילי בשנת 2018, אחרי שלושה עשורים שבמהלכם כיהן בבית הספר הרפואי של הרווארד (Harvard Medical School) כמרצה לאורתופדיה כירורגית. בין השאר, ד"ר מינאס הוא אחד המייסדים של האגודה הבינלאומית לתיקון סחוס (ICRS – International Cartilage Repair Society – 1997), כשנכון להיום הוא מכהן כנשיא האגודה.

ד"ר מינאס הוא זה שהציג לרופאים בארצות הברית את טכניקת ה-ACI שהוזכרה לעיל, לאחר שהתמחה בה בשוודיה.

המחקר הנרחב שערך בנושא, הציג לאנשי הרפואה עולם חדש של ידע בתחום שימור הרקמות הפגועות והשתלים המותאמים אישית, תוך התבססות על נתונים של בדיקות דימות רפואיות. הודות לד"ר מינאס, ניתן כיום לשמר את הגאומטריה המפרקית המקורית  של המטופל.

בעשורים האחרונים ד"ר מינאס העביר אינספור הרצאות, כתב פרקים בספרים מקצועיים רבים ואף הוציא לאור מעל 12 ספרים מקצועיים בתחום של תיקון סחוס ושימור מפרקי הברכיים. בנוסף פרסם מעל 100 מאמרים בכתבי עת רפואיים מובילים. בנוסף לכל זה, ד"ר מינאס ניהל מספר לא מבוטל של כנסים בינלאומיים שעסקו בתיקון ביולוגי של מפרקים בחולי ארתריטיס.

ב-2013 היה ד"ר מינאס חתן פרס Insall היוקרתי של אגודת הברך האמריקנית (the America Knee Society) וזאת כהוקרה על תרומתו בתחום של חיזוי התוצאות ארוכות הטווח לאחר ACI במפרק הברך